פרשת בשלח י"ג שבט תשע"ט

חיים ולדר מעלה נקודות חשובות במעין "ספירת מלאי" של הדברים החשובים לנו באמת!

ט"ו בשבט, ראש השנה לאילנות, מתחבר תמיד למשפחתיות. "כי האדם – עץ השדה" (דברים כ' י"ט), ולחיבור בין ילדים להורים. "שכל נטיעות שנוטעין ממך יהיו כמותך" (תענית, דף ה, עמוד ב).
אנשים אינם חיים לנצח. איפשהו בגיל 120 זה נגמר. אבל האמת היא, שבני אדם ממשיכים לחיות – דרך הילדים שלהם, הנושאים את הגנים שלהם, עצמם ובשרם ממש.
ואם אנו ממש רוצים להמשיך לחיות, עלינו להתאמץ עוד יותר ולהעביר גם את האישיות, המידות הטובות, האמונה, התובנות שצברנו בחיינו, הדעות, המחשבות, הידע והרגשות.
הבעיה שרבים מבני האדם עסוקים בעצמם, ושוכחים לתחזק את הענפים והעלים שלהם. עץ חייהם, שזה הילדים שלהם, גדלים פרא, החיבור בין אב ובנו מתמסמס.
התשובה לכך היא "נוכחות הורית", להשקות את העץ, לעקוב אחר צמיחת הענפים, ואם צריך להזרים להם כוחות.  אי לכך, נכון , החיים מלאים בדברים שצריכים בדיקה תקופתית. אך לא תמיד זו אכן נעשית.
ט"ו בשבט (שהוא גם סיום "שליש" וחלוקת תעודות), הוא זמן נכון לעשות מעין "ספירת מלאי" של הדברים החשובים לנו באמת, כדי לדעת מה הזנחנו ומה לא.

1. אהבה
פשוטו כמשמעו. מילים חמות וטובות, חיבוק, יד על הכתף. ילדים זקוקים לידיעה שאוהבים אותם באמת ובתמים. ישנם המניחים שאין צורך לומר זאת "מה, לא ברור לו?" אז זהו שלא. וגם אם כן, כמו עץ שאם לא משקים אותו הוא ינבול "גם אם ברור לו" כך גם האדם…

2. אמונה וביטחון
רבים מבני האדם זקוקים לסיפורי ניסים כדי להתחזק באמונה וביטחון. בשאר ימים הם מסתובבים מלאי דאגה. מה יהיה? כיצד להתמודד? איך נתפרנס? הדאגה הזו עלולה לעבור גם לילדים. הדברים אמורים גם לגבי פחדים למיניהם, העוברים מהורים לילדים, ולפעמים נוצרים אצל הילדים, אך ללא ליווי ותמיכה של ההורים.  חיזוק באמונה וביטחון יכול להיעשות גם בתזכורת פשוטה על איך הגענו עד הלום. גם ללא מעשי ניסים.

3. בריאות
בדיקה בריאותית תקופתית לא תזיק. על ההורים לערוך בדיקות דם לעצמם לפחות אחת לשנה ומגיל מסוים גם בדיקות ממוקדות יותר.
לגבי הילדים יש לעקוב אחר תזונה, משקל, גובה, חיוורון, מצב השיניים ותלונות חוזרות על כאבים.

4. גיבוש
למשפחתיות יש ערך רב בעיצוב דרכו של אדם ובשימור חינוכו מול השפעות הסביבה. אך אין די בכך ששבעה או עשרה ילדים נולדו לזוג הורים. ללא חוויות משותפות והווי משפחתי, הקשר שלהם למשפחה יהיה רק ההגדרה.
שולחן שבת מהווה מקור בלתי רגיל לגיבוש אך ישנן שנים רבות בהן הבנים לומדים בישיבות ואינם באים יחד לשבת. יש בפירוש מקום ליציאה משותפת, בילוי משותף עם הרבה תוכן רוחני בעיקר ושיתופיות.

5. דיבור
הדרך הפשוטה והמקובלת לשמר קשר עם הילדים. לדבר איתם. לשאול על חייהם ועל חבריהם ועל שביעות או אי שביעות רצונם ממקום הלימודים או ממצבם החברתי. רצוי לדבר עם כל ילד מדי שבוע
אגב, שיחה אינה "מה נשמע" ו"מה שלומך" ו"מה המצב". היא הקדשת זמן שבו יישאל הילד שאלות רבות על מצבו, תחושתו, הרגשתו, טענותיו ושביעות רצונו.

6. הגברת מוטיבציה
שיחת מוטיבציה בה ייאמרו היעדים בפירוש ויבחנו הדרכים להשגתם ולא מעט מילים מעודדות על שהושג בעבר ודוחפות (בעדינות) להשגת יעדים בעתיד.
עלינו לזכור שדרישה היא מחמאה וויתור הוא עלבון. כמובן שחנוך לנער ע"פ דרכו ויש להתאים את הציפייה ליכולת.

7. חיוך
בית מחויך הוא בית בריא . ילדים זקוקים לאווירה טובה ונעימה, לידיעה כי הסביבה שלהם שמחה בחלקה. "חיוך" מתכתב עם "טוב". לחיוך יש אח גדול ששמו "הומור". שתפקידו להפוך סלעים כבדות לחצץ. כמובן במידה הנכונה.

8. טיפול
במקרים שילד נחשל, אם מבחינה לימודית, אם מבחינה חברתית, אם מבחינה של "ילד מטופל" חשוב לציין שילד הזקוק לטיפול ואינו מקבל אותו, זה לא הופך אותו ל"בלתי זקוק לטיפול" כי אם מפנה אותו למחלקה גרועה יותר ושמה "זקוק לטיפול ואינו מטופל".

9. כבוד
אדם הוא יצור הזקוק לכבוד. הכבוד הוא אחד המזונות הנפשיים החשובים לכל בן אנוש. עלינו להעניק לילד כבוד. כבוד זה קצת יותר ממחמאות. זה מחמאה שחוזרת על עצמה שוב ושוב עד שהיא הופכת חלק מתעודת הזהות המשפחתית שלו: "הצדיק", "המסודר", "החרוץ" ואפילו "הזריז", "המהיר", "תולעת ספרים", "הממציא" ועוד. לכבד ילד זה להכיר בתכונה או כמה תכונות טובות שלו ולציינן כמו כן להכיר בצרכיו ובאופיו ולתת להם לגיטימציה.

10. לימוד
"אבות ובנים" הוא מוסד נפלא שהוקם עבור אבות שאינם מוצאים את הזמן ללמוד עם ילדיהם. זה עדיין לא מבטל את הצורך של ילדים ללמוד בשאר ימות השבוע. ומי שמסוגל למצוא את הזמן וללמוד עם הילד באופן שאינו מלחיץ אותו – יבורך.

11. משמעת
חשובה ביותר והכרחית לחינוכו של כל ילד. משמעת היא גם הגב של הילד. היא הידיעה שיש לו הורים חזקים היכולים לתת לו כוח ולהדריך אותו. עלינו לבדוק מפעם לפעם האם המשמעת שלנו מספיק חזקה (וגם אם היא לא חזקה מדי).

12. נתינה
מסלול החיים גורם לנו לייצר את הדברים הרגילים, לקנות מצרכים וחפצים כבדרך אגב. לפעמים אנחנו שוכחים פשוט לתת. השכחה היא גם מצד הנותנים וגם מצד המקבלים.
לכן יש לקנות מפעם לפעם דבר שלא התבקש או לא נדרש ומצד שני להודות על קבלת דברים שאנו רואים בהם מובן מאליו.

13. סליחה
סליחה היא מילת קסם שפותרת המון, מנקה את השולחן ובעצם מחדשת את יחסנו עם הסובבים לנו. ראוי לו לאדם מפעם לפעם להביט סביבו ולחשוב ממי הוא צריך לבקש סליחה. לרוב מספיק לבקש, אך יש פעמים שאין די בזה. צריך לפייס לעבוד ולשכנע ואף לשלוח שליחים, אך בסופו של  דבר הסליחה מגיעה.
כמו כן מוצע כאן לדאוג לכך שאנשים שאנו כועסים עליהם יבקשו את סליחתנו. זה נשמע מופרך, אך בדרך כלל כשפונים לאדם ש"פלוני נפגע ומצפה שתפייס אותו" הוא יעשה זאת.

14. עבודת המידות
קח תכונה לא טובה שלך. כזו שאתה יודע שהיא לא טובה או יותר מדי אנשים טוענים שהיא לא טובה (אפילו שהם כנראה לא צודקים…) ופשוט תעבוד עליה.
אם אומרים עליך שאתה קמצן, נסה לשחרר קצת את קצוות הארנק, אם אתה כעסן, נסה לעבור חודש מבלי להתפרץ, אם אתה שקוע בעצמך נסה להיות קשוב ואם אתה ביקורתי נסה לפרגן. הורים שעובדים על מידותיהם מקבלים ילדים שצריכים פחות לעבוד על מידותיהם…

. 15פיצוי
מדי פעם כדאי לפצות את ילדיך על עוולות שנעשו או אולי נעשו להם על אי תשומת לב, על עקיצות ועלבונות  או על יחס קפדני. פיצוי הוא בונוס שנועד לפייס. מי שמרוויח זה שני הצדדים.

16. צילום
כל תמונה שתצלמו היום תוכיח את עצמה בעוד עשרים שנה. אנשים עוברים לפעמים כמה שנים מבלי להצטלם ובעוד חמישים שנה יגלו שהם לא זוכרים כלום מאותה תקופה. דאגו לתעד את העץ המשפחתי מפעם לפעם. כעת לא תרגישו כמה זה חשוב. בעתיד כן.

17. קריצה
"קריצה" היא בשבילי שם קוד ליצירת קוד אישי עם כל ילד. לפעמים נוצרים מחסומים בין הורים לילדים. תמיד כדאי שתהיה איזו דלת סתרים דרכה ייפרץ המחסום. ישנם משברים גדולים ודרמות ענקיות היכולים להיפתר ב"קריצה".

18. רגשות
דברו על רגשותיכם. לא כל יום ולא עם כל אחד. אבל הבעת רגשות היא כמו עיסוי לנשמה. לא טוב לאגור דברים בלב כי הלב הוא לא מחסן.

19. שיחת נפש
שדרוג של האמור באות ד. פעם בכמה זמן, ראוי לקחת פסק זמן ולקיים שיחת נפש עם כל אחד מבני משפחתך. שיחת נפש בשונה משיחה רגילה שצריכה להתקיים מפעם לפעם, היא משהו הרבה יותר חזק ועוצמתי, היא מבהירה לשני הצדדים באמת מה הם חשים זה כלפי זה וכלפי עצמם ומה הם מצפים, מתאכזבים, רוצים, מוותרים ומעוניינים.  קשה להעריך את שוויה של שיחה נאה.

.20תורה ומצוות
כאן הבדיקה התקופתית היא יומיומית. כיהודים מאמינים בני מאמינים, אנו יודעים שכל יום הוא ניסיון ובכל יום אנו צריכים להתקדם.  ואיך נתקדם אם לא נחשוב על דרגתנו ועל הדרגה שהיינו רוצים להגיע אליה?