פרשת חיי שרה כ"ה חשון תשע"ט
"האם לא שאלתם את עצמכם מה ראה רשכבה"ג שר התורה מרן הגר"ח קניבסקי שליט"א להעדיף את הפרובינציה המרוחקת חיפה, על פני בני ברק המעטירה?,,
1.
דומני שמאז שנת תשמ"ט, בבחירות בהן קיבלה תנועת "דגל התורה" שזה עתה הוקמה, שני מנדטים, שהוכיחו קבל עם ועולם את דבריו של יו"ר התנועה דאז ח"כ הרב אברהם רביץ זצ"ל "אנו קיימים יען כי אנו קיימים", הבחירות ביום שלישי היוו נקודת מפנה נוספת לעמידה על זכויותינו ועל זכות קיומנו.
המצחיק או העצוב זה, שהמציאות הזאת היתה שם כל הזמן. היא רק לא באה לידי ביטוי.
וכאשר לא נותרה ברירה, אזי קמנו ובהוראת גדולי הדור ספרנו שוב את עצמנו. ושוב הוכח ש"כל הנוטל עצה מן הזקנים אינו נכשל".
בתשמ"ט נעשה צעד חשוב, שהגדיר את ציבור בני התורה. לפני כן "לא היינו קיימים" כביכול. שנתיים לאחר מכן יצאנו ברשימה משותפת על פי הוראת רבותינו. בכל העת ידענו כי אנחנו משלמים מחיר כבד למען השלום.
משלשה מנדטים שניתנו לנו בחסד לשישה מנדטים שזכינו כי החלטנו להיות קיימים.
- עם כל הכבוד לירושלים ולבני ברק, שם הוכתר הרב אברהם רובינשטיין לראש העיר החרדית הגדולה ביותר, לקראת סגירת הקלפיות מצאתי את עצמי עוזב הכל ונוסע למקום שהלב שלי גר בו כל השנים. העיר חיפה.
ומעניין, מצאתי שם את כל צמרת "דגל התורה" ח"כ הרב משה גפני, ח"כ הרב יעקב אשר, הרב מנחם שפירא שאף שאינם ילידי חיפה – הלב שלהם נסע לשם והגוף שלהם בלית ברירה איתו. הרב מרדכי בלוי, שמהוה תמיד את חוד החנית של "צבא" בני התורה, היה במערכת הבחירות הללו בחיפה יותר משהיה בה צ'אלמר כלשהו במהלך חייו. הרב אליהו ארנד פשוט התגורר שם בחיפה (והוא היה זה שגייס אותי מלכתחילה לצוות ההסברה).
מה חיפשו חברי כנסת ועסקנים בכירים בחיפה? יש להם את ירושלים לחגוג את ראש שמחתם ואת בני ברק בה המפלגה לוקחת את הקואליציה בהליכה.
ומעל הכל, האם לא שאלתם את עצמכם מה ראה רשכבה"ג שר התורה מרן הגר"ח קניבסקי שליט"א להעדיף את הפרובינציה המרוחקת חיפה, על פני בני ברק המעטירה בראשות הרב אברהם רובינשטיין?
בחיפה, ממש כמו שכתב רשכבה"ג מרן שר התורה, ריחפה על שומרי התורה והמצוות הסכנה הגדולה ביותר וממילא שם המושג "גופי תורה תלויים בזה" היה פשוטו כמשמעו.
כי חיפה, עיר שקטה ואנשים בה נוחים, נאנקה תחת עול ורדיפה בלתי נתפשים. ראש העיריה נלחם באופן אישי בציבור החרדי כדי למנוע כל אפשרות להתפתח ואפילו במשהו.
3.
וכל השנים הללו, עומד איש אחד, הרב מיכי אלפר, ונלחם כמעט לבדו, מול מערכת תקשורתית משומנת שלחמה נגדו, והציגה אותו בפני הקהילה השקטה ושוחרת השלום של חיפה, כ"עושה צרות שהגיע לעיר מבחוץ", כדי לקחת ממנה את היתרון היחיד שיש לה, הרוגע והנעימות.
בכל פעם שהייתי מגיע לשבת להורי שיחיו, היה הרב מיכי אלפר מגיע עם ילדיו ל"סעודה שלישית" ומספר לי על התמודדויותיו. איש מרתק הוא. בקול שקט, מונוטוני, היה משתף אותי בסיפורי המכונה הדורסנית שהפעיל יונה יהב. בכל פעם, הייתי חוזר מחיפה בסערה. כי הדברים שהוא סיפר לי יש בהם כדי לשרוט את המקום הכי עמוק של חוש הצדק שלך, של האמונה שלך בטוב האנושי הבסיסי. אני חושב שמה שגרם לי לחוסר השקט ולכעס אין אונים לא היה רק הרדיפה עצמה, אלא מערכת ההונאה שמסביבה. אדם שמחייך לכולם, ונותן לכולם את ההרגשה שהוא דואג להם, ומשחק בהם משחק ציני של חיוכים והבטחות אך אפס נתינה. לא עשרה אחוזים ולא שני אחוז. אפס! ולא רק אי נתינה: מעשים שיש בהם רדיפה של ממש, עושק, התעללות בבני אדם רק על רקע היותם חרדים לדבר השם.
4.
ובמוקד הסבל עמד הרב מיכי אלפר. כאדם בודד מול צונאמי אדיר של שקרים מתוחכמים, יונה יהב מממש התבכיין לנציגי הציבור החרדיים מכל הקשת "אתם רואים כמה אני אוהב אתכם ומשתדל בשבילכם, ותראו מה הוא עושה לי". הייתי משווה את ההנהגות הזו לאיזו הפרעה מהתחום הפסיכיאטרי, של אדם שמצליח ליצור שליטה באמצעות מצגת מתוחכמת של שיא הטוב ושיא הרוע, (וכפי שכתבתי כאן היה חידוש שגם "הטוב" לא היה אמיתי אלא פיקציה מתוחכמת. שכן גם מוקיריו לא זכו לקבל ממנו מאומה).
אפילו הדבר הנורא מכל: ההשתוללות הפלילית של פקחי עיריית חיפה שנשלחו על ידי הפריץ לבצע הרס נורא של מאות אלפי שקלים בישיבה מקומית, לא הצליחו לעורר מרד גלוי. להפך. ההעזה שלו, לעשות משהו פלילי ממש בלי לפחד לתת את הדין, כמו אותתה לציבור המובס והמוכה בחיפה "אם כך הוא מעז לפעול מבלי לתת את הדין, באמת צריך להיזהר ממנו".
5.
כשהגעתי לחיפה ביום שלישי, עם פרסום התוצאות על ניצחונה הלא ייאמן של הגב' קאליש, ותבוסתו המשפילה של יונה יהב, ממש כהבטחתו של רשכבה"ג מרן שר התורה שליט"א "תהיה לו מפלה גדולה", ראיתי מחזה שכמותו לא ראיתי מאז הולדתי בחיפה.
פינת הרחובות "בר כוכבא" ו"מיכאל" הפכה לרחבת ריקודים ענקית וכולם שרו ורקדו. גם אברכים חסידיים שאינם שייכים לדגל התורה. כי בחיפה כמו בחיפה לא נרשמו קטטות או אפילו מריבות בין איש לאחיו. גם בני התורה הבינו שהתמיכה הגלויה ביהב נובעת מהפחד הגדול ממנו ולא ממחלוקת אמיתית על מעשיו.
בזה אחר זה ניגשו אלי אברכים חסידיים מהקהילות הרבות בחיפה והודו לי על המאמר "רואים אדום בעיניים" שפורסם ב"יתד נאמן" בשבוע שעבר והודפס במאה אלף עותקים בחיפה והקריות. "כתבת שם מה שהיה ברור לנו כל השנים, ועדיין לא ידענו להגדיר את זה. פשוט פחדנו והיינו מבולבלים. מסתבר שרבותיהם הורו להם בחשאי, וברגע האחרון, לתמוך במועמדת קאליש על פניו של יונה יהב. אך לא רק הם, גם הציבור שלנו, הרגיש שההסברה היעילה (בניצוחו של ידידי ועמיתי איש "יתד נאמן" הרב אריה זיסמן) לפחות הצליחה הפעם לגבור על הבליץ התקשורתי האדיר שהופעל במשך שנים על ידי יועצי תקשורת מהשורה הראשונה, שהציג אותם ואת שלוחא דרבנן, מיכי אלפר כפלגנים וככאלה שמנסים לשנות את האופי הבסיסי של החיפאים.
-
האמת ניצחה בזכות העמידה העיקשת של מיכי אלפר, שנרדף והושמץ ושילם מחיר אישי שלא רבים שילמו, ועם זאת עמד מול כל הגלים הסוערים בגבורה, כשאת התפקיד של "מפרץ חיפה" קרי, שוברי הגלים שהגנו עליו ונתנו לו גיבוי ציבורי, נטלו על עצמם ראשי דגל התורה ובראשם ח"כ הרב משה גפני וח"כ הרב יעקב אשר שגם השתתף איתנו פיזית במערך ההסברה וכן של יו"ר המערך המוניציפאלי של דגל התורה הרב מנחם שפירא, וכמובן "יתד נאמן" ושליחו הרב אריה זיסמן, שלא השאירו את מיכי רגע ללא תמיכה. כל השנים.
ומעל לכל, ואת זה כל אחד מבין, חייבים תושבי חיפה את השינוי הבלתי צפוי לרשכבה"ג שר התורה מרן הגר"ח קניבסקי שליט"א שהבטיח "מפלה גדולה" לראש העיריה היוצא. תושבי חיפה זכו לקבל סיעתא דשמיא מיוחדת, ובכל זה נגרם קידוש השם נדיר והיסטורי.
.
