אחת לשנה, בתקופה הזו, שוטף את המדינה גל עכור של הסתה נגד חרדים, בעיקר בסוגיית העמידה בצפירה ביום הזיכרון. והעובדה שחרדים אינם "חוגגים" את יום העצמאות ואינם מקיימים את מצוות החג. המעניין הוא שהמסיתים הם בדיוק אותם האנשים הבזים ומחללים את השבת וחגי ישראל.

ציבור החרדי רובו ככולו מקפיד דווקא להתחשב ברגישות הציבור החילוני, בעיקר קרובי הנספים הי"ד מקובל בפרהסיה לעמוד מפני התחשבות בצערם למרות שאין זה מנהג ישראל לכבד נפטרים בצפירה.

אך כמובן שהתקשורת אינה רוצה לראות את זה. את המצלמה כידוע ניתן לכוון, ואם בכיכר השבת 90 אחוז יעמדו המצלמה פשוט לא תהיה מכוננת אליהם אלא אל מיעוט שעושה "דווקא" ולא מתחשב בצער הבריות.

2.
לפני כשנה התקיימה שיחה מעניינת בין שתי עיתונאים בנושא הנ"ל. המראיין היה ירון דקל מפקד והמרואיין היהאיש התקשורת ששימש שנים ככתב לעינייני חרדים.

דקל: "אנחנו נדבר על מגזר אחד שתמיד מצולם כמי שאיננו מכבד את ה'צפירה' וזה המגזר החרדי"…
לוי: "נכון, והאמת היא שאני כבר הרבה שנים רוצה לדבר על זה ואפילו בחריפות כי בעיני זו דוגמא להסתה בוטה ומכוערת נגד החרדים, בענין הזה".
המראיין: "מדוע"?

לוי: "תראה, באמת כל שנה מצלמים את החרדים בבני ברק ובירושלים שהם לא עומדים בצפירה ביום הזכרון לחללי צה"ל. וזה מכוער, למה? כי קודם לא במקרה בוחרים, את יום הזכרון לחללי צה"ל כדי לצלם אותם שם. אבל, הם גם לא עומדים ביום הזכרון לשואה שחל בדיוק שבוע לפני כן. גם שבוע שעבר, בצפירה ליום הזכרון לשואה, חרדים לא עמדו. החרדים היותר בוא נגיד אדוקים, חלק מהחרדים אגב כן עומדים, חלקם הגדול קשה להם עם הצפירה. והם לא עומדים גם ביום השואה, עכשיו אתה אומר, ביום השואה זה לא חללי צה"ל שהם מואשמים בניכור אליהם… זה אבא שלהם, זה אימא שלהם, חסידויות שלמות נשרפו בשואה. הרי אי אפשר להגיד שהשואה לא מעניינת את החרדים? אז, אולי הסבה היא בכלל לא עניין של כבוד וזיכרון ויש פה הסתה"?

המראיין: "הסתה של מי, של הצבור החילוני נגד החרדים"?
אמנון לוי: כן כן "יש פה כפיה חילונית"…

המראיין: "ומה עם לכבד את רגשותינו שלנו החילונים העומדים דום"?
אמנון לוי: "אז בוא נדבר על זה רגע, אתה יודע כל כך הרבה אנחנו החילונים אוהבים להגיד שיש כפייה דתית, הנה מקרה מובהק של כפייה חילונית. כי יהודי דתי, יהודי חרדי, בכל אורחותיו רוצה להבדיל את עצמו מדרך של גויים וללכת בדרך שלו שהיא על פי קוד של ההלכה, של התנהגות יהודית. בשביל יהודי דתי לכבד מת זה על ידי שאתה אומר עליו 'קדיש' אתה אומר עליו 'קל מלא רחמים'. יש איזשהו קוד התנהגותי מאד ברור. צפירה, פרחים זר עם סרט שחור זה לא בקוד התנהגות שלהם"…

המראיין: " מאה אחוז, ומה עם לכבד את הרוב החילוני, או דתיים אחרים שמכבדים את חללי צה"ל בצפירת דומייה?"
אמנון לוי: "אז בוא אני אשאל אותך – נניח שמחר ש"ס עולה לשלטון, או מפלגה חרדית יותר קיצונית מש"ס והיא אומרת אנחנו רוצים לכבד את זכר חללי צה"ל אבל בדרכנו. אשר על כן, בשעה 11 ביום הזיכרון אין צפירה וכולם, כולל אתה, ירון דקל החילוני, חייבים לבוא לבית כנסת ולהגיד קדיש לזכרם של הנופלים"…

ירון דקל: "אז אנחנו, נגיד לא, לא יעלה על הדעת"!
אמנון לוי: "זה בדיוק הנקודה, זה בדיוק הנקודה ירון. אנחנו דורשים היום יותר מדי. למה שלא נכבד, אתה יודע, גם להם יש נופלים גם להם יש מתים, מדוע שלא כל אחד בדרכו יכבד את המתים האלה. זה בכלל לא קשור לזלזול בזכר החללים. זה מכוער להגיד את זה! זה הסתה! כי יודעים את זה, מי שקצת בקיא בהלכות החברה החרדית יודע את זה. אין לזה שום קשר לכבוד לנופלים".

המראיין: "אני חייב לומר לך שדברים כאלה אני לא זוכר ששמעתי, בוודאי לא מפי איש חילוני. זה דברים שנשמעים בדרך-כלל מפי הדוברים המובהקים של הצבור החרדי, אבל מפי עתונאי חילוני, או חילוני בכלל, לא שמענו"…

אמנון לוי: "תראה, צריך קצת להכיר את החרדים, באמת קצת, כדי להבין שה לא העניין. להגיד ניכור לחללים ובגלל שהם לא משרתים בצבא אז לכן לא אכפת להם מאלה שמתו, זה כל כך 'נמוך', זה כל כך נלוז"…

המראיין: "אין בזה שום אמת".
אמנון לוי: "אין בזה שום אמת. אבל יש בזה אמת אחת אחרת נורא גדולה, החוסר סובלנות שלנו, אתה יודע אני רואה את זה בצפירה…"

3.
למרות שיחה נאה זו, עדיין ראוי להקדיש כמה מילים לאותם בודדים מבוגרים שנמצאים שם בשביל המצלמות כדי להכפיש את כולנו ועוד יותר מכך – כדי לפגוע באנשים כאובים ששיכלו את היקרים להם.

לא נדבר על אלה שהולכים בצפירה לתומם. נאמר לזכותם שאינם מודעים לכאב שזה גורם לזולתם, אבל מה יאמרו אלה שבצורה מכוונת ומתריסה מהלכים בצעדי ריקוד לפני המצלמה? אתה לא רוצה לנהוג מנהגי גויים? ניחא אבל מה הריקוד הזה? איזה טעם רוחני יש בו? איזו תועלת יוצאת מהפגיעה הזו באנשים הסבורים שהעמידה מכבדת את יקיריהם שנפלו?

האנשים הללו פוגעים לא רק במשפחות השכולות כי אם בכולנו. קשה להסביר איזו כמות זעם משתחררת בכל פעם שהם נראים בכלי התקשורת דורסים ברגל גסה את מה שנראה כאקט של כיבוד יקיריהם.

כדי להסביר מה זה עושה ניקח כמשל את אותם שונאי ישראל שהיו מגיעים במכוניותיהם בשבת לכביש בר אילן כדי לנסוע הלוך ושוב ולהרגיז. הם לא עשו זאת מפני שרצו לנסוע. הם עשו זאת כדי לצער אותנו.

כל חברה נוהגת להרחיק את העשבים השוטים, את הפוגעים והמרושעים. רק שלפעמים אלה מתחכמים ומבטאים את הרוע והאלימות שלהם בדברים אידאולוגים, שגם אם הרוב מתנגד לזה הוא עדיין רואה בזה "מחלוקת אידאולוגית".

אם נשתוק, הם עלולים לסבור שהם מייצגים אותנו, או שאנו תומכים במעשיהם בשתיקה. רק אם נזעק בקול גדול כי אין לנו חלק ונחלה בהם וכי אנו מגנים אותם גינוי חריף, יבין העולם שמדובר בקומץ תמהונים חסרי דעה ולב.